טקס סיום י"ב הוא אירוע. אירוע שהוא נקודת רתיחה של ערוצים ותהליכים רבים.
בטקס המרגש והחשוב נוטלים חלק כל מי שהיו דמויות משמעותיות לשכבה ומעוניינים להותיר חותם.
תלמידים, הורים, מורים על כלל שדרת ה15 שנים, דמויות ציבוריות ועוד.
ההחלטה להשאיר את הטקס המורכב בתחומי בית הספר, ללא במאי חיצוני, היא טביעת אצבע יחדית מובהקת (ואני שמח בה) אך גם מוסיפה הרבה מאמץ ועבודה:
החל מבניית הבמה, סידור ההושבה (בטח לאחר שאנו 4 כיתות), הכניסה והכיבוד, דרך שלל העניינים הטכניים הלא נגמרים, ועד, כמובן, לבניית ערב בעל תוכן משמעותי ומרגש, בהובלת תלמידים (בהגעה חלקית) ועם מתן מענה לבקשות (ולגחמות) של רבים תוך כדי רגישות יתר ובסד זמנים.
בקיצור תיק רציני.

הטקס המרגש אתמול הוא מלאכת מחשבת. ולא קם יש מאין ולא ברור מאליו. בין רגעיו המרגשים (והחדשים) ניתן היה לראות שיר וסיפור של שכבה בעלת סממנים יחודיים ויחדים.

הטקס, אשר נבנה במהלך מספר שבועות (ואולי חודשים), היה לכזה הודות לאנשים רבים וטובים. אציין ברשותכם מעט מהם:
נאור, ידי אומן, הפך את הכניסה שלנו להופעה בקיסריה. ויחד עם יעקב ולירן היו למענה לאורך כל הערב, לפניו ואחריו.
חני, כאמא גאה אבל לא רק, הובילה את בית הספר להיות מתחם אירועים.
וכמובן, לצוות שכבה יב. ראשית כל לדן, שהפך והפך ותיקלט ודאג ושינה והוביל. תודה. ויחד איתו הצוות המשובח רוברט, ריקי, יאיר ורחלי.
תודה לכל מי שהיה שותף מאחורי הקלעים: במילה טובה, בעצה, בהושבה, בהקראה, בצילום ועוד.

סיפורה של שכבה, מגן דרך יסודי, חטיבת ביניים, תיכון. סיפור של יחד. סיפרנו אותו בעצמנו אתמול.
עוד נעץ קטן והיסטורי ביחד שלנו.

מתוך עמוד הפייסבוק של העל יסודי, לפוסט המלא לחצו כאן