ציפורנית פז – מנכ"לית יחד מודיעין
לפני הרבה שנים, בהשתלמות מקצועית, פגשתי מרצה צעיר בשם מישאל ציון, שהציג בפנינו הגדה של פסח שיצר יחד עם אביו, נעם – "הלילה הזה - הגדה ישראלית".
זו הייתה ההגדה הראשונה שפגשתי שלא רק מספרת את הסיפור, אלא גם פותחת אותו לפרשנות, לשאלות ולחיבורים אקטואליים ורלוונטיים לחיינו כאן ועכשיו.
מאז אני אוספת הגדות כאלה ומשתמשת בהן בכל שנה כשאני מכינה את ליל הסדר במשפחתי.
ההגדה של פסח היא מסמך חינוכי חכם ויצירתי מאין כמוהו. היא משלבת בתוכה עקרונות פדגוגיים עמוקים: למידה דרך שאלות ותשובות, עידוד סקרנות, שימוש בהמחשה ("מצה זו", "מרור זה"), חזרתיות שיוצרת זיכרון, פירוק רעיונות מורכבים לחלקים קטנים ("דיינו") ועוד.
אחד החלקים האהובים עליי במיוחד בהגדה של מישאל ונעם ציון הוא גלריית ארבעת הבנים.
לאורך השנים נוצרו אינספור פרשנויות חזותיות לקטע הזה:
פול פרימן (1960) בחר בבעלי חיים כדי לבטא תכונות אופי, שרגא וייל (1963) השתמש בכלי נגינה, דיוויד וונדר (1988) בחר בדימוי של ספרים בהקשר של זיכרון ושבר ויש דוגמאות רבות נוספות. כל אחת מהן פותחת פתח להבנה אחרת של הדמויות המוכרות דרך דימויים עכשוויים.
כשילדיי היו צעירים יותר, השתמשתי בכל מיני "טריקים" כדי לשמור אותם סקרנים ומעורבים.
אני משתפת אתכם באחד שעבד מצוין ומזמינה אתכם לנסות בעצמכם:
הדפסתי על דפי A3 ציורים שונים של ארבעת הבנים, והפכתי אותם לפלייסמנטים – תוספת דקורטיבית לשולחן החג.
בחרתי עבודות שלא מציינות במפורש מיהו מי.
הפלייסמנטים המתינו בסבלנות עד לרגע הנכון, וכשהגענו לארבעת הבנים ביקשתי מכל אחד מהמסבים לשולחן לשלוף את הפלייסמנט שלו ולנחש:
מי החכם, מי הרשע, מיהו התם, ומיהו זה שאינו יודע לשאול.
זה עבד נהדר.
השיחה נפתחה, הסקרנות התעוררה ונוצר רגע של למידה משותפת.
צירפתי קובץ ובו גלריית הציורים וקובץ נוסף ובו הסבר על העבודות שלא מציינות מיהו מי.
לסיכום,
אם אתם מחפשים דרך לרענן את הסדר השנה - לא צריך מהפכה.
לפעמים מספיק דימוי אחד, שאלה אחת טובה, או פלייסמנט אחד שמדליק שיחה.
משם — כבר קורה משהו...
גלריית ארבעת הבנים להדפסה
